פסק-דין בתיק ת"ק 1514-10-11

1.         א.         בתאריך 28.3.11 נפגע הן רכבו של התובע והן הנגרר ושמאי מטעמו קבע גובה נזק גלובאלי בסך של  3,294.40 ש"ח כנזק לנגרר ועבור חוות דעת המתייחסת לנגרר גבה השמאי 580 ש"ח ובסה"כ 3,874.40 ש"ח וכן קבע סך של 17,724.8 ש"ח כנזק שנגרם לרכב ועבור חוות דעת המתייחסת לרכב גבה השמאי שכ"ט בסך של 1,160 ש"ח ובסה"כ 18,884.80 ש"ח.

                        לטענת התובע, לא שילמה לו הנתבעת את מלוא הנזק הנ"ל, משום ששמאי
מטעם הנתבעת קבע סכום הנזק לנגרר בסך של 1,730 ש"ח וסכום נזק לטנדר בסך של 8,030 ש"ח.

לכן, מאחר והתובע סבור, שלא שולם לו עבור הנזקים שאכן אירעו לפי קביעת השמאי מטעמו והיות ולפי טענת התובע, רכבו והנגרר הושבתו ומחירון של הרכב 38,000 ש"ח והנגרר  4,500 ש"ח מבקש התובע: "לקבל את היתרה על סך בתוספת הוצאות בית המשפט והפסד ימי עבודה". (כך נכתב בכתב התביעה).

ב.         הבאתי לעיל את מבוקשו של התובע כלשונו בכתב התביעה והעולה מהמצוטט לעיל הוא, שבעצם התובע לא נקב בסכום תביעה הנתבע על ידו והשאיר מלאכה זו בידי בית המשפט ובידי הצדדים לחשב לתובע את הסכום הנתבע על ידו.

2.         הנתבעת סבורה, שיש לדחות תביעת התובע, משום שלאחר בירור מטעמה, קבע מר אורן יעקב שמאי מטעמה (להלן:"מר אורן") את היקף הנזקים ובין היתר גם קבע את שיעור ירידת הערך שנגרם לרכב התובע כתוצאה מאירוע הנדון בתביעה זו.

מר אורן ביצע הערכה נוספת של הנזקים והגיע למסקנה, שהנזקים שפורטו בחוות הדעת של מר ליאור נחום השמאי מטעם התובע (להלן:"מר ליאור") מופרזים ומוגזמים ולאור זאת, החליטה הנתבעת לפצות את התובע בהתאם לחוות דעתו של מר אורן.

3.         למעשה, עולה מטענות הצדדים, שאין מחלוקת בדבר הפגיעות ברכב התובע ובנגרר, אך המחלוקת בין הצדדים נעוצה בהבדלי הערכת הנזקים בין השמאים ולגבי עצם גובה הנזקים אשר נתבעו על ידי התובע מאת הנתבעת ובעצם גובה הנזקים הנתבעים על ידי התובע בכתב תביעה זה.

לאור מחלוקת זאת, שמעתי את הצדדים ובחנתי את חומר הראיות ולאחר שקילת כל חומר הראיות ובכללן טענות הצדדים, הנני מחליט כדלקמן:

א.         התובע צרף לכתב התביעה הן את חוות דעתו של מר ליאור והן את חוות דעתו של מר אורן ואכן יש הפרשי סכומים בין הערכותיהם ועיקר ההפרשים נובעים מהערכות שונות.

מר אורן סבור, שבמספר פריטים הפריז מר ליאור בהערכתו, אך אמירה זו של הפרזה היא אמירה סתמית ולא נאמר בחוות דעת על מה מבסס מר אורן את מסקנתו, שאכן קיים שוני בין עלות העבודות או העלות בחלקי החלוף, כאשר ידוע שמחירים אלה, אינם אחידים אצל בעלי מקצוע שונים, בעלי מוסכים שונים ולכן, על מנת לבסס הטענה של הפרזה - לא היה די לציין שהמחיר מופרז, אלא שהיה על מר אורן להביא ראיות מדוע סבור הוא, שמר ליאור הפריז ומדוע יש לקבל דווקא את הערכותיו ולא את אלה של מר ליאור.

ב.         קביעת בית המשפט הנ"ל מתייחסת הן לנזק שאירע לרכב והן לנזק שאירע לנגרר.

בעניין קביעת הערכת הנזק, עלי לציין גם, שמר ליאור בדק את הרכב סמוך לאחר האירוע, קרי אם האירוע אירע ביום 28.3.11 - בדק מר ליאור את הרכב ואת הנגרר ביום 4.4.11 ולכן, נכונה טענתו של מר אורן, שחוות דעתו של מר ליאור נערכה ללא תיקון הרכב בפועל (עמ' 2 לפ',ש' 3) ואילו מר אורן בדק הרכב ביום 26.5.11 וחוות דעתו ניתנה ביום 26.7.11, קרי חודשיים לאחר בדיקת הרכב וכאשר הוא בדק את הרכב, הרכב כבר תוקן בפועל - כך לפי דבריו.

ג.          הן מר ליאור והן מר אורן מצאו נזקים הן ברכב והן בנגרר - אם כי המחלוקת ביניהם היא לגבי סכומי הערכת הנזק. מר אורן העיד בבית המשפט ומעדותו עלה, שאכן יש נזק לרכב והרכב תוקן בפועל, התיקונים הם סבירים, אך בכל זאת מצא הפרשים בביצוע העבודות ובשווי החלקים והגיע למסקנה, שיש להפחית סך של 3,100 ש"ח - ההפרש בין עלות החלקים, בין קביעתו של מר ליאור ובין קביעתו של מר אורן. (ראה עדותו בעמ' 2 לפ',ש' 2 וש' 16- 17).

ד.         א)        התובע מסביר כי, למעשה, לאור הנזקים שנגרמו לרכב ולנגרר, היה צריך להשבית את הרכב, אך הוא נתן הסכמתו לכך, שמר ליאור ייתן חוות דעתו בסכום גלובלי, הרכב לא יושבת. התובע מסביר לבית המשפט, כי הסכים לערוך תיקונים לרכב, משום שהיו לו התחייבויות ללקוחות שלו ולכן, החליט לתקן עד שימצא רכב חלופי. (ראה דברי התובע בעמ' 4 לפ',
ש' 21- 26).

ב)         עם זאת, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת ולעדותו של מר אורן, שלמרות טענותיו של התובע, שהוא תיקן הרכב, לא המציא התובע חשבוניות על עצם התיקון.

התובע מאשר בבית המשפט, שאכן אין לו חשבוניות התיקון ושהרכב תוקן שלא לשביעות רצונו. (עמ' 5 לפ',ש' 24- 32).